אהרון לב האריעפר בית המקדש:
עשהו ממקום כפרתו להכין את האדם לתחינה ורחמים. הרי אם אלו הגבולות שניתנו בו לאן ילך אם לא ירים את ראשו וידע. כפרתו שיכול להעיז ולתקן את דרכיו – ועל זה מהות קיומו עלי אדמות. על זה תכלית מעשיו – תפילה ורחמים, בית המקדש, מזבח אדמה, משכן ומסעות וגם העמידו בנסיונות. נולד בחוב האדם, אלו דינים ועוונות ונצרך לשלם עליהם כל חייו.
הקדמה: יש מפתח סוד הפותח מנעול אחד ויש במקרים נדירים מפתח סוד הפותח חמישה מנעולים. במקרה שלפנינו 'עפר בית המקדש' פותח מאה ועשרים מנעולים, שזה נדיר.
כשאומרים גלם מתכוונים למשהו סתום, למישהו שאין לו שכל או בינה. והאדם תחת עשר המכות עבר את כל השלבים של ההתפתחות מעפר לעפר גלמי עד שקיבל את הרשות לשלוט בעולם. יען כי העולם נברא לכבודו.
ארבעה שלבים להתפתחות גלם: דומם צומח חי ומדבר.
נלקח חומר (טיפת סרח זרע, גוף אדם) יחד עם עפר בית המקדש לומר, גם זה שלקה בעיוורון של אי ידיעת בורא שמים וארץ יוכל תמיד להתקדש לפניו.
תהלים פרק קלט, פסוק טז
גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל-סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ (וְלֹא) [וְלוֹ] אֶחָד בָּהֶם:
תהלים פרק ל
פסוק י
מַה-בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל-שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ:
גלמי שיש בו האות י' משל חכמה (גלם עולה במנין חכמה) בסוד "הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ " כאשר רק בעולם היצירה הותר לו לבוא בלבוש. משמע, קדמה לאדם הרוחני יחידה ונשמה ורוח כשרק החיה אוחזת בו ולמטה ממנה הנפש האוחזת בכל.
מענין לדעת שהנפש היתרה המשתלטת על האדם ביום השבת מקורה מעפר בית המקדש. על זה מהות המזמור "לכה דודי".
מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ עִיר מְלוּכָה קוּמִי צְאִי מִתּוךְ הַהֲפֵכָה רַב לָךְ שֶׁבֶת בְּעֵמֶק הַבָּכָא וְהוּא יַחֲמול עָלַיִךְ חֶמְלָּהּ, הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ עַמִּי עַל יַד בֶּן יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאלָּהּ…
שמות פרק טז
פסוק יד
וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל-פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל-הָאָרֶץ:
התפתחות אדם מקורה מראשית ימיו, אלו ט"ל אורות דעולם האצילות להכין את ז"א לייחודו עם המלכות בסוד כ'-פ"ר. זה כתר המורה על מנצפ"ך דינים להתלבש ולרדת לעולם הכלים.
ט"ל חסר ה"א לשלמות אד"ם. לפיכך ע'-פ"ר עולה בחשבון ע'-י"ן הרי ה"א פעמים הוי"ה. נמצא האדם נדרש לעמוד בלחצים יום יומיים, כמעט חסר מנוחה, עד הגיעו אל הנחלה, אל השבת.
בראשית פרק ג, פסוק יט
בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי-עָפָר אַתָּה וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב:
לא רק שנטל מלבוש לגופו (עור וכסות) אלא עוד נדרש היה להלחם על מקומו בעולם, על לחמו, על קיומו. לא במקרה נאמר למשה "שַׁל-נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת- קֹדֶשׁ הוּא".
שמות פרק ג, פסוק ה
וַיֹּאמֶר אַל-תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל-נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת- קֹדֶשׁ הוּא:
בעצם החופה והקידושין מחזירים אדם לימיו כקדם, שכן נאמר שלקחו מארבע פינות בית המקדש, ארבע רוחות, לייחד אותו עם בת זוגתו, ייחוד של קדושה.
יחזקאל פרק לז
פסוק ט
וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא אֶל-הָרוּחַ הִנָּבֵא בֶן-אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל-הָרוּחַ כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ:
ובזוהר כתוב
(בראשית קל/ב) רבי יצחק פתח ואמר (קהלת י"ב) וישוב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, תא חזי כד ברא קודשא בריך הוא לאדם נטל עפריה מאתר דמקדשא ובנה גופיה מארבע סטרין דעלמא דכלהו יהבו ליה חילא לבתר אתרק עליה רוחא דחיי כמה דאת אמר (בראשית ב') ויפח באפיו נשמת חיים וגו' לבתר קם וידע דאיהו מעילא ותתא וכדין אתדבק וידע חכמה עלאה.
תרגום:
רבי יצחק פתח ואמר (קהלת י"ב) וישוב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. בוא ראה, כאשר ברא הקדוש ברוך הוא את האדם, לקח עפרו ממקום המקדש, ובנה גופו מארבע צדדי העולם, שכולם נתנו לו כח. אחר כך הריק עליו רוח חיים ככתוב ויפח באפיו נשמת חיים וגומר. אחר כך קם וידע שהוא ממעלה ומטה, ואז נדבק וידע חכמה עליונה.
הר המוריה הוא מקום הקדושה, ממנו נלקח עפר בית המקדש להקים לתחיה את בני ישראל.
שיר השירים פרק ד
פסוק ו
עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים אֵלֶךְ לִי אֶל-הַר הַמּוֹר וְאֶל-גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה:
על הר המוריה אברהם עקד את בנו יצחק. על הר המוריה חנתה תיבתו של נח – מקום אררט.
אם עפר הוא חומ"ר הרי היפוכו מבטא רו"ח. מתבקש האדם להביא תרומה, לעשות צדקה, להוציא מתוכו את המעשר.
בעולם החומרי אדם רוצה לשמור הכל לעצמו, ולא מבין, המעשר אינו שלו, המעשר קשור לעפר ממנו בא. בנתינתו הוא משחרר את האסורים שבו, את כבליו.
'עפר בית המקדש' בגימטריה 1211 אחרת 111-2 נמצא את המילה בראשי"ת (111 הרי האות א' והאות ר' ומאליה את האות ב'). הכל בסוד "וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל-הָאֱלֹהִים" ותחילתה "ורוח אלהים מרחפת".
קהלת פרק יב
פסוק ז
וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל-הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל-הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ:
הפער בין 1211 לבין א'-ד"ם עומד על 167 (1211 חסר 1044) זה בחשבון שמונת ימי החנוכה (כה כו כז כח כט ל א ב) לומר שמן שהעלו נרותיה ואשר הדליקו את בית המקדש הוא בעצם עפר בית המקדש. זה גם החשבון (הפער בספירה) של חורבן בית המקדש הראשון והשני.
כבר נאמר שעם ישראל הוא עם קשה ערף (היפוך של עפ"ר ופרע"ה). והאדם יורד הפוך (אלכסון) בסוד ישר הפוך ישר.
בראשית פרק ב
פסוק ז
וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם עָפָר מִן-הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:
"וייצר" הוא עץ הדעת טוב ורע.
"ויפח באפיו נשמת חיים" הוא עץ החיים.
אם עלתה בינה במוחו של האדם וטעם מטעמו של גן העדן, עפר בית המקדש, מקום הקדושה הרי שזכה להיות נוכח "אמת מארץ תצמח".
ואם לא ראה שמחה מימיו נמצא "ותהי האמת נעדרת".
איוב פרק ח
פסוק יט
הֶן-הוּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ וּמֵעָפָר אַחֵר יִצְמָחוּ:
הכי קרוב להבנת 'עפר בית המקדש' הינה השליה. צמודה לעובר במשך תשעה חודשים. מעבר לכך שלמות האדם בבחינת ט"ל אורות חסר ה"א (בערך ה"א פעמים הויה בחשבון ע'-י"ן משל ע'-פ"ר) מלמד כי הה"א הינו חמישית המעשר, חמישית 'עפר בית המקדש'.
הכל בסוד "הא לך זרע".
בראשית פרק מז
פסוק כג
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-הָעָם הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת-אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה הֵא-לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת-הָאֲדָמָה:
זמן בית המקדש: 
זמן הקמת בית המקדש הראשון 2996, זה ב'-תתקצ"ו (בת"ת-קצ"ו) כלומר "וַיְהִי מִקֵּץ".
מלכים א פרק ו, פסוק א
וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ-מִצְרַיִם- בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמה עַל-יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן הַבַּיִת לַיהוָה:
סה"כ זמן קיומו של בית המקדש הראשון 410 שנה (כמנין ארר"ט).
410 יחד עם חיי"ם מתקבל 478 עולה במנין 'זעיר אנפין' (ז"א) זו מידת ו"ק המספקת למלכות את קיומה, את החיים עלי אדמות. אלו בני ישראל בפרט ובני אדם בכלל על פני כדור הארץ.
בראשית פרק יא, פסוק י
אֵלֶּה תּוֹלְדת שֵׁם שֵׁם בֶּן-מְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל:
ש"ם בגימטריה 340 בן 100 עולה 440 אחר חי עוד 500 יחדו 940 חסר נ"ח אביו 998 נפחית שנתים אחר המבול מתקבל זמן הקמת בית המקדש הראשון 996.
"ארפכשד" הוא אר-כשדים ממנה יצא אברהם ובדרך השניה עלה בה היא באר שבע.
"שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל" זה זמן "בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי" הנקרא גם בו"ל כנאמר,
מלכים א פרק ו, פסוק לז
בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית יֻסַּד בֵּית יְהוָה בְּיֶרַח זִו:
פסוק לח
וּבַשָּׁנָה- הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל-דְּבָרָיו וּלְכָל-(מִשְׁפָּטָו) [מִשְׁפָּטָיו] וַיִבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים:
כאשר הפער בין "בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי" לבין "בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי" עומד על חו"ה היא אם כל חי הנושאת יר"ח בינה לשמש בעלה כנאמר "וּבַשָּׁנָה- הָאַחַת עֶשְׂרֵה". לידיעתכם מערכת השמש והירח בלוח השנה מאוזנים על ידי חו"ה וי"א. זה מקום א"ר-ר"ט (י"א פעמים חו"ה) עליה התבה עמדה.
"שנתים" אחרת ש"ן-שתי"ם עולה במנין 'התבה נחה הרי אררט' אלו ב' בתי המקדש שנחרבו כנאמר
עמוס פרק ג, פסוק טו
וְהִכֵּיתִי בֵית-הַחֹרֶף עַל-בֵּית הַקָּיִץ וְאָבְדוּ בָּתֵּי הַשֵּׁן וְסָפוּ בָּתִּים רַבִּים נְאֻם-יְהוָה:
"בית הקיץ" הוא בית המקדש הראשון, אחרת בית ק"ץ-י"ה. "בית החרף" הוא בית המקדש השני, אחרת בית רפ"ח-ה'.
אברהם נולד בשנת 1948 לבריאת עולם חסר זמן עד הקמת בית המקדש הראשון 1048. ארפכשד בגימטריה 605 מת בגיל 438 מתקבל 1043 חסר ה' של אברהם.
פסוק יא
וַיְחִי-שֵׁם אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-אַרְפַּכְשָׁד חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
פסוק יב
וְאַרְפַּכְשַׁד חַי חָמֵשׁ וּשְׁלשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-שָׁלַח:
פסוק יג
וַיְחִי אַרְפַּכְשַׁד אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-שֶׁלַח שָׁלשׁ שָׁנִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת: פסוק יד
וְשֶׁלַח חַי שְׁלשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-עֵבֶר:
פסוק טו
וַיְחִי-שֶׁלַח אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-עֵבֶר שָׁלשׁ שָׁנִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
פסוק טז
וַיְחִי-עֵבֶר אַרְבַּע וּשְׁלשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-פָּלֶג:
פסוק יז
וַיְחִי-עֵבֶר אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-פֶּלֶג שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים
וּבָנוֹת:
סה"כ שנות חייהם של עשרת הדורות הראשונים 8575 מתחלק לשבע מתקבל 1225, זה "ספר תולדת אדם". אם נחלק זאת במ"ט (שזה שבע בריבוע, ועולה ליד"ה) נקבל מכפל"ה כזמן חיי אברהם וקניתו את מערת המכפלה. מהות מערת המכפלה חיים של החיים העולים בלידה.
בשנת ג'-של"ח (3338) נחרב בית המקדש הראשון על ידי נבוכדנאצר מלך בבל.
השנה היא 2586.
לקח עוד שבעים שנה עד להנחת היסודות לבית המקדש השני ג'-ת"ח (3408). בין השנים 516 (בגימטריה התקוה) לפני הספירה ועד 70 אחרי הספירה חולפים להם 586 שנה (בגימטריה ירושלם) כאשר בית המקדש השני מחזיק מעמד 420 שנה.
דברי הימים ב פרק לו
פסוק כג
כּה-אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כָּל-מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהוּא-פָקַד עָלַי לִבְנוֹת-לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה מִי-בָכֶם מִכָּל-עַמּוֹ יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיָעַל:
עתה בדרך בית המקדש השני נפגע ונטמא על ידי היוונים 166 שנה. 203 ועד 37 זמן שלטונו של הורדוס הבונה ומהדיר בית המקדש השני.
חשיבות בית המקדש: 
בראשית פרק כו, פסוק יב
וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ יְהוָֹה:
"מאה שערים" צריכים להתקיים בבית המקדש. הוא אברהם בן מאת שנה בהולידו את יצחק.
בראשית פרק כא, פסוק ה
וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ:
מגיל 75 אברהם מקבל את האמת, היא "מאת". מתוך כך היו חייו סה"כ 175 ככתוב
בראשית פרק כה
פסוק ז
וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר חָי מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים:
בראשית פרק יב, פסוק ד
וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן:
משמע, מרגע צאת אברם "מחרן", הוא חרון אף אלהים זכה להתגלות מחדש. הרי "מחרן" ערכו 'רחמים', זה עולם חסד יבנה, אל מלא רחמים.
בהמשך ניתן לראות את סימני הדרך המובילים אל ירושלם:
בראשית פרק יב, פסוק ח
וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֵּט אָהֳלה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָֹה:
"ויעתק" הוא ירושלם. עיו-ת"ק, הוא אלהים-ת"ק, המקפצה בין עולם לעולם.
בראשית פרק טו, פסוק ו
וְהֶאֱמִן בַּיהוָֹה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה:
זה פסוק לברכה.
פסוק ז
וַיּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהוָה אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזּאת לְרִשְׁתָּהּ:
פסוק ח
וַיּאמַר אֲדנָי יֱהוִה בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה:
אברם שואל "במה אדע", משום "אדע" ערכו 75, זה זמן התגלותו, יציאתו מגלות, מאור כשדים".
"מאור כשדים" חסר י' תקבל 'תורה'. זה זמן 'ברית בין הבתרים'.
בראשית פרק טו, פסוק יח
בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְהוָֹה אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזּאת
מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדל נְהַר פְּרָת:
"נהר פרת" הוא המשחרר, הוא הנהר הרביעי. זה הנהר הקושר את ישראל עם מעשיה, גורלה ועתידה.
ירמיה פרק נא
פסוק סג
וְהָיָה כְּכַלּתְךָ לִקְרא אֶת-הַסֵּפֶר הַזֶּה תִּקְשׁר עָלָיו אֶבֶן וְהִשְׁלַכְתּוֹ אֶל-תּוֹךְ פְּרָת:
"תקשור עליו אבן", זו האבן של יעקב, אבן פינה, המושלכת אל תוך פרת, בשל גלות בבל.
דברי הימים א פרק יח
פסוק ג
וַיַּךְ דָּוִיד אֶת-הֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ-צוֹבָה חֲמָתָה בְּלֶכְתּוֹ לְהַצִּיב יָדוֹ בִּנְהַר-פְּרָת:
דוד הקשור בעבותות לבית המקדש מכיל את "ידו בנהר פרת" שם הוא אוסף את פרטי משכן ההיכלות להחלת בית המקדש.
